כשבוע לפני הלוויה של יובל ז"ל רבתי עם המנהל שלי בעבודה. השיח עלה לטונים גבוהים והרגשתי לא רק שלא מסכימים איתי אלא גם פגוע ברמה האישית מהאופן שבו הדברים התנהלו.

כששמעתי את הבקשה של ישי בלוויה, לקחתי על עצמי לעבוד ולסגל עין טובה על המנהל שלי.

ביום למחרת הלוויה שוחחתי עם אשתי וממש עבדתי בלראות את המנהל שלי בעין טובה. תוך כדי השיחה הרגשתי שיורדת לי אבן כבדה מהלב, פשוט הרגשתי הרבה יותר נעים ומשוחרר. אמנם עדיין לא הסכמתי עם המנהל שלי לגבי אופי ההחלטה שהתקבלה אבל תחושת הפגיעות נעלמה.

ביום שלאחר השיחה עם אשתי, קיבלתי טלפון מהמנהל שלי שעדכן אותי שבסוף לאחר דיון פנימי הם החליטו שכן להיענות לבקשתי. זכיתי גם לתחושת שחרור פנימי, גם להרבות אחווה בעם ישראל ובסוף גם לקבל את מבוקשי.