למה יש לנו לפעמם 'עין צרה' על אדם אחר? לכל אדם יש תכונות מעוררות הערכה, ולצדן גם תכונות שמעוררות התנגדות. כשתכונה מסוימת באדם אחר מפעילה אותנו, אנחנו עלולים להתחיל לראות אותו כמעט רק דרך אותה עדשה. במקום לראות אדם שלם ומורכב, אנחנו תופסים אותו דרך תכונה אחת שמפריעה לנו (במובן מסוים, יש כאן מנגנון שמזכיר את מנגנון ההגנה הפסיכולוגי של פיצול).

'עין טובה' לא מתעלמת מהחסרונות של האחר ניסיון מלאכותי 'לייפות' את המציאות. הרעיון הוא להרחיב את המבט – לזכור שגם האדם שמעורר בנו קושי הוא אדם שלם, עם רבדים נוספים ותכונות אחרות שאולי איננו רואים כרגע. לעיתים, עצם השינוי באופן שבו אנו מביטים על אדם אחר משנה לא רק את החוויה הפנימית שלנו, אלא גם את הדינמיקה בינינו לבינו.

'עין טובה' אינה רק חסד עם האחר – היא במידה רבה (ואולי בעיקר) מתנה לעצמנו. מבט שלילי מתמשך על אדם אחר יוצר בתוכנו מטען רגשי שאנחנו ממשיכים לשאת. לעיתים, שינוי המבט אינו רק תיקון של היחס לזולת, אלא גם שחרור פנימי שלנו ממשהו שכבר מכביד עלינו.