ישי ומיטל יקרים, רציתי לשתף אתכם – אני ממש חיה את 'עין טובה', ואלוהים, כמה שזה קשה (ובחיי שאני לא מצליחה תמיד. גם כי זה באמת קשה ואני אדם עצלן, וגם כי אנשים ממש טיפשים לפעמים). מפה לשם, קרה היום משהו שאני חייבת לספר לך.

יש אישה אחת, מבוגרת מהסוג המתלונן שכל פעם היה לי היתקלות איתה כשהיא הייתה עוברת לידנו בגינה - פעם הבכור שלי שיחק לידה בכדור והיא צעקה עליו (ואני כמובן יצאתי עליה), ואז כשבעלי החנה את האוטו גרוע כי מיהר והיא יצאה עליי (ושוב יצאתי עליה). הצד המרוקאי שלי קם ונהיה.

היום (!) הבן שלי שיחק עם חברים, היא באה לעבור, ואמרתי יאללה - עין טובה. לזכותו של יובל. אמרתי להם לעצור ולחכות שתעבור, ושאלתי אותה מה שלומה. היא ממש חייכה, ואמרה לי תודה.

היא בדיוק עברה עם הנכד שלה, שתפס אותי ואמר לי אח"כ שהיא כנראה עם קצת בעיות נפשיות, ובודדה, וממש שמחה שפניתי אליה.

מה שמדהים הוא שהעין הטובה לא נשארה רק אצלי (שזה מדהים כשלעצמו) אלא ממש יצרה מציאות חדשה.

בקיצור, תודה. בע"ה שזה סימן למשהו חדש.