כשהחלפתי משקפיים נפתח ליבי

מאז אותה שיחה במהלך השבעה בה דיברת וביקשת עין טובה, זה מלווה ומהדהד בלא מעט סיטואציות. אבל כמו שכתבתי לך, זכיתי לראות בחוש איך מול אותה דמות, המציאות משתנה ממש.

בעבר, המקסימום שהצלחתי מולה היה 'לדון לכף זכות'. יותר ממקום של מאמץ שכלי, לנסות למצוא תירוצים למה היא מתנהגת כך. אבל 'עין טובה' זה משהו אחר - זה לא מגיע מהראש, זה מגיע מהלב.

המעבר הזה דרש ממני להחליף משקפיים. במקום לחפש למה היא לא בסדר ואז לסלוח לה, התחלתי לחפש מה יפה בה ואיפה נק' האור שלה, לצד מה כואב לה. וקרה דבר מדהים כאשר אני שיניתי את המבט הפנימי שלי. משהו ב'תדר' בינינו השתנה. זה לא שהיא השתנתה פתאום, אלא שהנוכחות שלי לידה הפכה יותר נקייה ומשוחררת מכעס. המאמץ הרגיל נעלם ובמקומו נפתח מקום של חסד אמיתי, כלפי שתינו.

תודה לך ששיתפת אותנו במסלול הזה, שהאיר מחדש את הקשר בינינו.