על עין צרה ועין טובה

למה יש לנו לפעמים ׳עין צרה׳ על אדם אחר? לכל אדם יש תכונות מעוררות הערכה, ולצדן גם תכונות שמעוררות התנגדות. כשתכונה מסוימת באדם אחר מפעילה אותנו, אנחנו עלולים להתחיל לראות אותו כמעט רק דרך אותה עדשה. במקום לראות אדם שלם ומורכב, אנחנו תופסים אותו דרך תכונה אחת שמפריעה לנו. נראה שמשמעות זו טמונה במילה ׳עין צרה׳ – אנחנו מסתכלים על אותו אדם רק דרך חרך צר, שצובע אותו באופן שלילי.

׳עין טובה׳, לעומת זאת, לא מתעלמת מהחסרונות של האחר ניסיון מלאכותי ׳לייפות׳ את המציאות. הרעיון הוא להרחיב את המבט – לזכור שגם האדם שמעורר בנו קושי הוא אדם שלם, עם רבדים נוספים ותכונות אחרות שאולי איננו רואים כרגע. לאותו אדם ודאי יש נקודה טובה שאותה אנחנו לא רואים כרגע, שלא ניכרת באינטראקציה שלנו עמו. הרעיון של ׳עין טובה׳ הוא לנסות להשתמש באותה נקודה חיובית כמרחב אפשרי שבו ניתן לשנות את מבטנו עליו. לעיתים, השינוי הוא פנימי אצלנו, אחרי שהצלחנו לראות נקודה טובה באותו אדם. ולפעמים, עצם השינוי נטוע לא רק בחוויה הפנימית, אלא גם את הדינמיקה בינינו לבינו – מה שיכול לחולל שינוי במציאות.

׳עין טובה׳ אינה רק חסד עם האחר היא במידה רבה – ואולי בעיקר – מתנה לעצמנו. מבט שלילי מתמשך על אדם אחר יוצר בתוכנו מטען רגשי שאנחנו ממשיכים לשאת. שינוי המבט אינו רק תיקון של היחס לזולת, אלא גם שחרור פנימי שלנו ממשהו שכבר מכביד עלינו.